מחשבה

שאלה שנשארה פתוחה, פחד שלא קיבל שם, החלטה שלא התבררה, תחושה פנימית שלא הסכמנו להסתכל לה בעיניים. מחשבות פתוחות. הרב קוק קורא לזה ״מחשבה שאינה נגמרת״. מחשבה שהתחילה ומקננת בנו, בלי שנגמרה. כשהשכל לא מסיים את עבודתו, הדמיון נכנס במקומו. הוא מתחיל לצייר תרחישים, להגדיל אפשרויות, לערבב מציאות עם פחד, ולהפוך דבר לא ברור לדבר מאיים. לכן מחשבה לא גמורה ״מעוררת פחד ועצב״. הערפל הוא המקום שבו הפחד גדל. הפתרון לאנשים חושבים איננו לא לחשוב, אנחנו גם יודעים שזה לא אפשרי... הפתרון הוא לסיים את המחשבה. לעצור, להקדיש זמן ופנאי, לברר ולתת צורה. וכך המחשבה תרים אותנו, ולא תהפוך לדמיון...