לחזור אל השורש

החיים מתמלאים בענפים. משימות יעדים ואנשים שאנחנו מבקשים להיות שם בשבילם. כל ענף יכול להיות חשוב וטוב, ובכל זאת הנשמה מתעייפת מריבוי הענפים, מפני שקל ללכת לאיבוד בתוך כל מה שהם דורשים מאיתנו. במצב כזה לא תמיד צריך להוסיף עוד דבר לחיים. צריך לחזור אל השורש. אל המשפחה, אל האמונה, אל התפילה, אל השקט, אל הטבע, אל האנשים והמקומות שמזכירים לנו מי אנחנו. החזרה אל השורש אינה בריחה מן העולם. הרב קוק מתאר כיצד הנשמה שבה אחר כך אל הענפים ״בפנים חדשות״, ואף מסוגלת להצמיח דברים שלא יכלה להצמיח קודם. החופש יכול להיות זמן של עוד בילויים ועוד תנועה. הוא יכול להיות גם הזדמנות להיזכר במה שמחזיק את כל התנועה הזאת. לשוב אל השורש.