„שהרגש הנשמתי במצב החולשה שלו, צריך הוא להיות סמוך על שולחן אחר ואיננו…”
„שהרגש הנשמתי במצב החולשה שלו, צריך הוא להיות סמוך על שולחן אחר ואיננו מתפרנס מתוכו, הסתירות מתגלות, והמלחמה מתעוררת בכל עת תפילה, המחשבות הולכות ומטרפות, והתפילה אובדת את ערכה הגדול, להחיות את הנשמה בעצם, וממילא הכונה מתחלשת ונשארת היא מצות אנשים מלומדה. ומתוך שאינה מפרנסת יפה את הרגש, כשם שאינה מתפרנסת יפה ממנו, הולכת היא לנוע על אהלי השכל והחשבון. וכשהשכל מטפל הוא בידיו הקרות בתפילה החמה, בת האש השמימית, הוא מאבד את חילה וממעט ג”מתוך שמונה קבצים, א', ל"ג
כאשר יש עייפות, חוסר סבלנות, רצון להתקדם בצעדים גדולים מדי, מתמעט כח הרגש והעשייה נובעת ממקום שכלי. חוסר היכולת לעשות את התהליכים ולחוות אותם בכל עת, בשל העייפות, מביאה את האדם והאומה לעשות זאת ממקום של שכל והגיון. עושים כי כך נכון, כי כך צריך, כי כך כתוב- לא כי כך הלב אומר.
הפלוס שבכך שההיגיון לא נותן לאדם להתפרק, הוא נותן רפואה זמנית לאדם בזמן השפל שבו הוא לא יכול להיות מחובר לרגשותיו. כך האדם ממשיך להתפלל ולהיות מחובר אל הקב"ה גם ברגעיו הקשים.
אך מאידך, במצב שכזה שבו ההיגיון מוביל וממנו האדם פונה אל אלוקיו, מאבדת התפילה את ערכה המקורי שהוא הקשר עם הקב"ה. כאשר המקום ההגיוני מוביל מתחילות הבעיות. רחמנא ליבא בעי.
כאשר אדם סוטה מהמקום הרגשי והופך את התפילה לעוד משימה, היא הופכת להיות לדבר קשה ומרוחק. הריחוק הזה יוצר באדם לקות ובתפילה לקות. לקות באדם כי איננו מסוגל להתחבר למקום הפנימי, ולקות לתפילה כי היא כבר מאבדת את מקומה וקולה הפנימי.
***
המשך ערב טוב.
לרפואת הילדה נועה בת שרה
***
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.