„בתוך עצמיות הנפש טמון וספון כל הנטיות היותר טובות. אמנם צריך להוציאן…”
„בתוך עצמיות הנפש טמון וספון כל הנטיות היותר טובות. אמנם צריך להוציאן אל הפועל, והפועל היותר טוב הוא הדיבור, הפועל על הרעיון והציור. ע”
בנפשו של האדם, בחלק המרגיש שבו יש הרבה טוב. טוב שצריך לצאת אל הפועל. הדרך לבטא את הנטיות הטובות הוא דרך ה"מילול" שלהם, הוצאת הדברים מהחלק המרגיש לחלק המדבר ולחלק המודע.
כאשר אדם עושה את פעולת ה"מילול" ופעולת ה"פילול" (תפילה) הוא מצליח לחבר את המקום המרגיש שבו למקום המעשי שבו. יוצר ממש משהו אחר.
פעולת התפילה איננה פעולה המונעת משכל, וגם לא מהקשבה עמוקה שמונעת מהגיון ומהסקת מסקנות, אלא מתוך מקום של הקשבה עמוקה ורגשית, המחוברת למקום של לב.
כאשר אדם מחובר לעצמו ממקום בריא, הוא לא מפחד מהתחושות הלא הגיוניות, שאינן מחוברות לעולם של מאמץ ומחשבה שמגיעות למקום של תפילה. הוא לא מתעכב על מקום של הבנה אלא על מקום של הרגשה. "רחמנא ליבא בעי".
במצב שכזה אדם לא שופט את עצמו בכל מהלך. הוא מתפלל ממקום עמוק של רגש ומביא את עצמו. לא ההגיון מניע אותו אלא הקשר לריבונו של עולם וממילא כאשר הוא מגיע ממקום שכזה התפילה היא חיבור אדיר. כל זה כאשר החיבור הוא חיובי ורגשי.
***
המשך ערב טוב
לרפואת יפה בת לאה הזקוקה לרחמי שמים
***
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.