„חייב איניש לבסומי בפוריא”

" "עד דלא ידע" - עד שיתעלה למעלה מן הדעת, למעלה מחטא עץ הדעת, עד שיגיע לזיהרא דאדם הראשון, עד שיחזור לדרגת אדם הראשון לפני החטא, לפני חטא עץ הדעת" (מועדי ראי"ה רנ"ח)

החובה של "עד דלא ידע" היא חובה להתעלות מחטא הדעת, להתעלות מהמקום שחוסם אותנו. ברגע שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת הם גילו כי הם עירומים. הגילוי הזה לכאורה הוא התקדמות והתפתחות שלהם- הנה, הם יודעים יותר, הם מבינים ומתוך כך מסיקים מסקנות ומכסים את עצמם.

אך היהדות אינה רואה בדעת חזות הכל, חטא הדעת גרם לעולם להתבלבל, להתבהם, לחלק את העולם בין טובים ורעים, בין חזקים וחלשים, להפרד.

בפורים אנחנו עוצרים. אנחנו לא מבדילים בין ארור המן לברוך מרדכי, אנו לא בודקים את העני לו אנו מחלקים צדקה ("כל הפושט יד נותנים לו"), אנחנו אוהבים ומחבקים ומחפשים להתחבר לכולם ("לך כנוס את כל היהודים").

חובת אדם להתבסם עד שמגיע לדרגה של לא ידע, היא חובה להתחבר למקום שלפני החטא הנוראי הזה, חטאו של נחש שבעטיו גורש האדם מגן העדן.

המשך יום נעים לכולם!

לרפואת יעקב אריה בן רחל