פרשת עקב

פרשת עקב מתארת את הרגע שבו כבר לא חסר דבר. האדם אוכל ושבע, בונה בתים, רכושו מתרבה והוא מצליח. ודווקא אז מגיעה האזהרה: ״השמר לך פן תשכח״. קל להכיר טובה כשאנחנו זקוקים לישועה. המבחן האמיתי מתחיל אחרי שהבקשה נענתה, כשהטוב נעשה שגרה ואנחנו מתחילים להרגיש שהוא פשוט מגיע לנו. הכרת הטוב היא היכולת לראות שהחיים שלנו בנויים מאינספור דברים שלא יצרנו לבד. אנשים שאהבו אותנו, הזדמנויות שקיבלנו, כוחות שניתנו לנו, עם, ארץ, משפחה ובריאות. ״ואמרת בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה״ מציינים את הרגע שבו האדם מפסיק לראות ממי קיבל, וממילא גם מפסיק להרגיש מה עליו לתת. להכיר בטובה.