מורכבות

עלינו להפסיק לערבב בין ענווה לביטחון עצמי. כשאדם מביט בחולשותיו, ביצריו ובמקומות שבהם הוא עדיין קטן, עליו להיות עניו, להכיר באמת ולא למהר להיעלב או להגן על עצמו. אבל כשהוא מביט בנשמתו, בכוחותיו ובאור שהופקד בתוכו, אסור לו להקטין את עצמו. עליו לתת מקום לגדלות, למחשבה רחבה ולשאיפות גבוהות. רובנו עושים בדיוק הפוך: גאים מכדי להודות בחולשה, וקטנים מכדי להאמין בטוב שבתוכנו. כך כל ביקורת מאיימת עלינו, ולצד זה אנו גם מסרבים לחלום ולפרוץ. הענווה האמיתית אינה מחשבה שאני חסר ערך אלא היכולת לומר: יש בי חלקים שצריכים תיקון, אבל הם אינם כל מי שאני. דווקא מי שמכיר בחולשתו יכול לספוג עלבון בלי להתפרק, ומי שמכיר באורו יכול לקום ולתקן בלי להתייאש.