„אין התפלה באה כתקונה כי אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת. ה…”

מכירים את זה שאתם מתאמצים להתפלל? ממש ממש מנסים בכל הכח להתפלל. אז מתחילות לבא המחשבות, מחשבות שמעיפות אותנו לעולמות אחרים עד אשר אנחנו שמים לב שהתפילה פשוט הסתיימה...

ראו את תיאורו של הרב על התפילה. תיאור כ"כ שונה מהמאמץ, מההשתדלות... תפילה שעפה, ומתרפקת על דודה, פותחת את עליה הנאים לקראת הטל. כ"כ טבעית.

"אין התפילה באה כתיקונה כי אם מתוך המחשבה שבאמת הנשמה היא תמיד מתפללת."הרב מסביר שמבחינה אמיתית אנחנו כל הזמן קשורים לעולם התפילה - כל הזמן רואים, כל הזמן מרגישים א-לוהים. אנחנו לא נמצאים בהצגה בזמן התפילה אלא ברגע בו אנחנו יכולים להראות סוף סוף את האהבה שרצינו להראות כל היום. לבקש את הבקשות שרצינו לבקש כ"כ, לומר את האמירות שרצינו לומר.

תפיסת התפילה כדבר תמידי הבוער בנו נותנת את היכולת להתפלל מתוך היום בו אנו נמצאים. לדבר על הקושי, לדבר על הצורך, לומר תודה. כאשר התפילה הופכת להיות טבעית בתוך היום ולא קוץ באמצעו הכל נהיה שונה, הרמוני כ"כ.

אם עד עתה חשבנו שהדבר הנכון ביותר לתפילה הוא לעצור את הכל. להפסיק. ומתוך העצירה להתחבר ולהתפלל. לכאורה, מתוך הדברים של הרב בקטע זה עולה שהתפילה ממשיכה משהו, לא עוצרת אותו. מתחברת לחיים וליום יום וממשיכה אותו וממנו...

***

המשך ערב טוב

לע"נ צבי דב בן עוזי

מוזמנים לחפש אותנו בדוכני "ידיעות ספרים שאוהבים" ו"דברי שיר" בשבוע הספר וכן בחנויות הספרים המובחרות.