שמירת הגוף

יש הלכה האומרת שהצרכים הגופניים קודמים לכל צורך אחר, ואדם שצריך להתפנות לשירותים צריך לעשות זאת לפני כל דבר אחר, גם אם יפסיד בשל כך עניינים שבקדושה. הדבר הזה נכון גם באופן הרוחני - אדם שלא מתייחס לגוף, לא יוכל גם במוקדם או במאוחר להתייחס לרוח. לכן קודמים ענייני הגוף, לא מפני חשיבותם, אלא מפני דרך העולם. "אם אין קמח, אין תורה" ובמקבילה לכך ניתן לומר שאם אין גוף לא יהיה רוח ולא תהיה נשמה שתוכל לשכון בתוכו ולהתנהל בעולם. גוף שמדולדל כוחות איננו גוף שיכול להתפלל ולעבוד את ה', ואיננו גוף שיכול להתעלות למחשבות גבוהות מהתהומות בו הוא נמצא.