„כשעולה על לבו של אדם לשוב בתשובה שלמה, ולתקן... לא יפול לבו בקרבו ממה…”
„כשעולה על לבו של אדם לשוב בתשובה שלמה, ולתקן... לא יפול לבו בקרבו ממה שהוא נחרד מפני רוב העוונות, שנעשו אצלו יותר מורגשים”מתוך אורות התשובה, ח, טז
כשאנחנו מתחילים מסע של תיקון, אנחנו מתחילים להבין את הצורך שבו. *״ שכל זמן שהאדם הוא נרדף... איננו מרגיש כ"כ בחטאיו, ולפעמים שאינו מרגישם כלום, והרי הוא צדיק בעיניו״* כי כשאנחנו חיים את היום יום שלנו, בלי עולם של תיקון, אנחנו בטוחים שאנחנו מעולים. אבל כשמתחיל מסע התיקון *״מיד נגלה אור הנשמה, וע"י האור נבדקת היא נפשו כולו אצלו, ורואה הוא את כל כתמיה, ולבו דואג בקרבו בחרדה גדולה על מעוט שלמותו ועומק נפילתו.* פתאום אנחנו מגלים את הפגמים שלנו ומבינים את הצורך העמוק שלנו בתיקון. וזה מבאס. והרב מחזק אותנו *ראיה זו והדאגה הבאה עמה הנה הן הסמנים היותר טובים המבשרים לו ישועת עולמים בתקון הנפש...* זו ראיה לכך שאנחנו בדרך הנכונה, שאנחנו מתקנים. זה לא מסע תענוגות, אבל זה מסע שתוצאותיו יהיו עבורנו לתענוג.
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.