„אם התכונה הגופנית מאפילה את העולם, אם היא מזהמת את הטוהר האצילי של הח…”

במסכת ברכות נאמר שכאשר אדם מתפלל תפילת שמונה עשרה, אפי' נחש (שאינו ארסי) כרוך על עקבו, לא יפסיק.

הרב קוק דורש את העניין כמשל למצבים שונים בחיינו.

גם במצבים בהם אנחנו מרגישים כי הגוף מעכב אותנו, אם בשל חטא ואם בשל חולי, עלינו להמשיך ולהגדיל את רוחנו.

הגוף ינסה להוריד למטה והרוח תיתן את כח תעופתה ותנסה לרוממנו.

המקום שמנסה להוריד אותנו לא יחדל, אך ככל אשר נגביר אומץ, ככל אשר נתקרב יותר אל הקב"ה כך נצליח להתעלם ממקום זה ולהתעלות.

הרבה פעמים יש תחושה של צביעות אצל אנשים עם התמודדויות בחיים- אם חטאתי כיצד אני מתפלל? כיצד אני עושה מצוות? זה בוודאי צביעות...

אומר הרב קוק -זה לא צביעות, זה חלק מהתמודדות החיים ועל האדם להגדיל את רוחו כאשר נחש החטא והקושי כרוך על עקבו. כך בע"ה נצליח להתנער מנחש זה.

קחו את הדברים הללו לקראת ראש השנה. התפללו חזק. גם אם אתם לא מושלמים.

שבוע טוב

לע"נ ישראל שלום בן רבקה