„אין בכל המידות הרעות מדה המגשמת את האדם עד שאיננו יכול לרומם את רוחו…”

מידת הגאווה, כפי שכבר ציינו כאן בעבר, היא מידה רעה וקשה באופן קיצוני יותר מכל המידות.

בפיסקה זו מסביר הרב קוק כי הגאווה גורמת לאדם להתנוון. הגאוותן לא מצליח להתקדם, לרומם את רוחו, לגעת ברוח כיון שהוא חושב שהוא גבוה מכל כולם.

היכולת שלנו להתקדם היא דווקא מתוך הבנה במה אנחנו צריכים להשתפר, להיות טובים יותר, להתפתח. כאשר אנחנו גאוותנים הדבר לא קורה, הגענו ל"תקרת הזכוכית" של עצמנו.

***

המשך ערב טוב

לרפואת בר בן נחמה

***