פרשת כי תבוא

המשנה מספרת על "וידוי ביכורים" המובא בפרשתנו. זוהי פעולה שבה מפרט מביא הביכורים את שעשה. בהתחלה כל אחד היה מקריא את המילים בעצמו, ומי שלא היה יודע לקרוא – הקריאו לו. כתוצאה מכך, נוצרה בושה גדולה אצל אלה שלא ידעו לקרוא, והם נמנעו מלהביא ביכורים. לכן קבעו חז"ל שיקריאו לכולם. הרב קוק מסביר שאכן, יש כאלה שנפגעו מהעניין. הם יודעים לקרוא, ועכשיו מקריאים להם. הם לא יכולים להכניס את כוונתם הפרטית ואת ייחודיותם בוידוי הביכורים. אבל בגלל שהכלל נפגע, הוחלט שיקריאו לכולם, לאלה שיודעים ולאלה שלא יודעים. אנחנו מעדיפים את האפשרות שבה יותר אנשים יקראו את הנוסח בצורה המינימלית, מאשר את האפשרות שבה פחות אנשים יקראו בצורה המדויקת והנעלה יותר.

הרב מסביר שהתפיסה החינוכית המדהימה הזו נכונה בעוד תחומים. למשל, נוסח התפילה שלנו. אם היו תפילות פרטיות ולא נוסח קבוע, היו אנשים שהיו יכולים לבקוע רקיעים בתפילה המיוחדת שלהם. אבל בשל העובדה שהכלל צריך נוסח אחיד ותפילה מסודרת, נכון להעדיף את המצב הקיים.

*