„חיים אנו עם הציורים הרוחניים שבהשאיפה של נשמת האומה. בכל מקום שהניצוצ…”

עם ישראל חי עם שאיפות של קדושה, הדבר טבוע בו. כאשר עם ישראל עוסק בקודש, גם אם הקודש מוסתר בהסתרות שונות, הוא מקושר אל הקב"ה ואל ההוויה הרוחנית.

הרב כותב את הדברים עם עלייתו ארצה, נראה לי שמול עיניו עומדים החלוצים אשר נטשו את דרך אבותם מחד ומאידך בידיהם הם מפריחים את שממת הארץ המובטחת.

הרב רואה את הדואליות מול עיניו וכותב לעצמו את הדברים, מעין תזכורת על הכוחות העצומים הקיימים באנשים הללו להם יהיה לרב.

בפיסקה ב' מוסיף הרב ואומר, שאם אדם יתקומם כנגד הציורים הרוחניים הללו, כנגד השאיפות הללו, עלינו להתקומם נגדו.

המשך יום נעים לכולם.

לרפואת חיים בן לימור