„כשהאדם הוא בגדלותו, והשגתו מופעת היא באורה, אז רוחו מתפשט ומתרחב... א…”
„כשהאדם הוא בגדלותו, והשגתו מופעת היא באורה, אז רוחו מתפשט ומתרחב... אבל כשנופל ממדרגתו, ואז חושיו הרוחניים הם מוגבלים ומצומצמים, אם אותו רוחב הרוח שבעת הגודל ישאר בקרבו, יהפך לגאוה כעורה. על כן אז כעת הקטנות צריך שישפיל את עצמו ויקטין את עסקיו, ואז יתקיים בו ואת עם עני תושיע, ומאשפות ירים אביון, ולב נשכר ונדכה אלוקים לא תבזה”מתוך שמונה קבצים, ה, קנ"א
הרב קוק מביא עצה מפתיעה ביותר להפכפכות החיים - להגיב בהתאם למצב האמיתי בו האדם נמצא. אדם מצליח חש את הצלחותיו ופועל מתוכם. הוא מכיר את מקומו ומתוך גדלות מביא את אורו לעולם. יודע את מקומו ומאיר את עולמו.
כל זאת כאשר המצב הוא טוב, וההצלחה בידו. אך אדם גדול שנפל מגדלותו עלול ליפול למקומות מסוכנים ביותר. הוא עלול לחשוב שאורו מופץ, להמשיך בגינוני המלכות שהיו חלק מחייו הקודמים ולבזות את עצמו. חכמים הזהירו אותנו בכבודו של אדם לאחר שעובר את שיאיו- "היזהרו בזקן ששכח תלמודו..." אך האזהרה הפעם היא דווקא לזקן ששכח ולא לאנשים שסביבו...
בזמנים קשים עלינו להכיר את מקומנו. המודעות העצמית הזו היא הדרך לשוב ולכבוש את הפסגה בה היינו רגילים, חוסר מודעות עצמית בזמנים קשים עלולה להוביל להתרסקות חלילה.
***
לקבלת הודעה יומית בוואטסאפ:
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.