„כל המדות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה- חוץ מהעצבות שאין לה…”
„כל המדות אפשר להעלותן, מפני שיש להן שורש בקדושה- חוץ מהעצבות שאין לה שורש כלל, כי עז וחדוה במקומו. וצריכים להעלות את סיבתה, וכיון שהשורש מתעלה גם היא עולה. והשורש של העצבות הוא או גאוה או כעס, או דאגה הבאה מסבתם, וכיוצא”מתוך אורות הקודש ג'. רמג
לכל מידה יש שורש שאותו היא מתקנת. כאשר אדם כועס הוא יכול להשתמש בעוצמות הכעס שלו לדברים מסוימים, לתעל אותם לטוב. כנ"ל גם בגאווה וכמוה בכל מידה ומידה. לכל דבר יש שורש טוב.
יש מידה אחת שאין לה שורש טוב. מידת העצבות. היא מקבלת את כוחה ממידות אחרות- ממקום של גאווה המביאה לעצבות או ממקום של כעס המביא לכך. לא מדובר כמובן בעצבות הנגרמת כתוצאה מטרגדיות אלא מעצבות שאנו מסגלים כמידה. ר' נחמן נלחם ממש בעצבות וכתב עליה בליקוטי מוהר"ן "עצבות היא עבירה גדולה והקדוש ברוך הוא שונא אותה".
כאשר אנו נמצאים במידה זו עלינו לברר ביננו לבין עצמנו את סיבתה. לראות את הגורם לעצב ולנסות לתקן את העניין מהשורש. כאשר נפעל מול עצבות בעולם של תיקון, שהוא עולם תכליתי, נצליח לשמוע את רגשותינו מחד, ומאידך לקדם את עצמנו באמת למקום טוב יותר.
לרפואת רוזה בת בובה
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.