לזכור את החסר

חז"ל מספרים על חכמים שראו שמחת חתונה המתפרצת מעבר למידה, ושברו בפני החוגגים כוס יקרה. מטרתם לא הייתה לבטל את השמחה, אלא להזכיר את החסר ולתת פרופורציות ברגע של שיא. הכוס הנשברת מזכירה לנו כמה החיים שבריריים, וכמה מהר רכוש, בריאות ואפילו החיים עצמם עלולים להישבר. היא אות וסימן שמזכיר לנו ממה עלינו להיזהר. ולצד זה, גם זיכרון שכאשר הבית הפרטי נבנה, יש בית אחד גדול שחסר, וגם כשטוב לנו אסור לנו להתנתק מהעם שלנו.

זו משמעות האבל בימים הללו. לא לחפש עצבות, ולא לכבות את כוחות החיים, אלא לסרב לחיות בתוך שלמות פרטית מדומה. ולשאוף ולבקש כל הזמן, שמחה שלמה ואמיתית שתגדיל עוד יותר את הפרט ואת הכלל.