„גם מתוך החול יגלה הקדש, וגם מתוך החופש הפרוץ יבא העול האהוב. עבותות ז…”

המילים הנפלאות של הרב קוק, שהיה משורר התשובה מבהירות בפיסקה זו את הסתכלותו הייחודית על עם ישראל ועל העולם. רובנו מסתכלים על דברים בצורה שיפוטית, העולם מתחלק אצלנו בין טוב ורע כאשר הטוב מאוד ברור (לנו) והרע מאוד ברור (לנו), ולעיתים מה שנראה בעיני לרע יכול להראות בעיני חברי כטוב.

הרב קוק מראה בפיסקה זו את היכולת להכיל שני עולמות מקבילים בתוכך. הרב ידע את הבעייתיות שקיימת בחיי החופש והפריצות, הוא הכיר את הבעיות שעולות מנפשות אמנים שאינם מקיימים חיי תורה ומצוות והתנגד לכך בהשקפת עולמו ובאורח חייו. אך אעפ"כ יכל לראות בהסתכלות זו הסתכלות עמוקה שבבא היום תביא גאולה. לכל דבר בעולם הזה יש מקום. הרב העריך מאוד שירה ותרבות ובדבריו הוא מבהיר שגם בתוך חיי החול הפרוצים יש אור גדול של קודש.

אין ספק שאנו רואים עין בעין את דבריו בדורנו, אמנים ואנשי רוח רבים מגלים את היהדות דווקא מתוך החיפוש והנבירה בתוך עצמם ובתוך שירתם.

אך הרב לא מסתפק בכך, אמירתו היא שיבוא היום שבו הספרות החיצונית תהיה אור של תשובה, אינני חושב שהרב מתכוון שהספרות החיצונית תחל לעסוק בדברי חכמים. לענ"ד הרב מדבר על שפה עמוקה שתתפתח, שפה שיש בה הרבה מן הקודש דרך העומק שבה, ושפה זו תתפתח גם מספרים שאינם קשורים בדברי חכמים וביהדות באופן ישיר.

כאשר אתם מדמיינים גאולה, שירו לעצמכם את פיסקתו של הרב- גאולה שבה עם לא מתעמת יום יום עם עצמו, אלא חי את חייו כעם קדוש מחובר ליפה ולטוב שבעולם ונמנע מכל רע.

***

לע"נ שלום בן רג'ינה.