„ה קוק, סיפר הרב חיים יעקב לוין זצ”

ל, רבה של פרדס חנה:

אני רוצה לספר על אחד מהדברים שנקלט במוחי וחדר לעמקי לבבי, והשאיר עלי רושם לכל שנות ימי חיי, וכל מה שראיתי, שמעתי וקלטתי ממנו אחרי כן, התרכז סביב נקודה זו.

זה היה בשנים הראשונות להופעתו של רבנו הרב קוק זצ"ל במקדש מלך עיר מלוכה בירושלים עיה"ק, הייתי אז נער כבן תשע או עשר שנים, והיה זה בשבת-קודש פרשת יתרו. אחרי שסעדנו סעודה שלישית אמר לי אבא זצ"ל, רבי אריה לוין: מכיון שהשבת הזו היא שבת של קבלת התורה, בוא ונלך אל הרב לשמוע דבריו הקדושים.

אמרתי לו: אבא, בשביל מה אלך, בלאו הכי לא אבין את דבריו. ענה לי אבא ואמר: ג' תשובות לדבריך. א' – הלא אתה יודע שבקבלת תורה אמרו אבותינו "נעשה ונשמע", ואם לא תוכל לקבל את ה"נשמע" – לכל הפחות יהיה לך ה"נעשה", ב' – בקבלת התורה כתוב "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ, יח), אם לא תשמע אז תראה, ג' – והוא העיקר, אני רוצה שתסתכל בפניו הקדושים והמאירים וזה יכניס יראת שמים בלבך, ושכל במוחך, שכן כתוב בישעיה "והיו עיניך רואות את מוריך" (ישעיה ל, כ-כא), ואח"כ כתוב "ואוזניך תשמענה דבר מאחוריך...". נעניתי לו והלכתי אתו.

ואמנם, מה שהרגשתי אז לא אשכח כל ימי חיי. הבית היה מלא אנשים, צפוף. אור לא היה, לא יכולתי לראות פניו הקדושים, אבל את הקול שמעתי. ובלבי הקטן הרגשתי מעמד הר סיני, והעיקר – כי גם תפסתי והבנתי קצת מדבריו. את ההתחלה הבנתי, כי דיבר בצורה כה פשוטה ומובנת לכל, ואחר כך עלה לעולמות עליונים, וזה כבר לא הבנתי כלל, אבל מה ששמעתי והבינותי נשמר אצלי עד היום, כנר לרגלי, ואור לנתיבתי. (מתוך ספר שיצא בקרוב- הראי"ה קוק והשבת)

שבת שלום!

לרפואת כל חולי ישראל! שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא.