„אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו”
„אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו”מתוך על במותינו חללים
ב-1911 נהרגו בגליל שני אנשי 'השומר' בפעולת הגנה על ארץ הקודש, שנה לאחר מכן כתב עליהם הרב קוק, לבקשת הסופר אז"ר (אלכסנדר זיסקינד רבינוביץ), את המאמר שכותרתו "על במותינו חללים".
זהו אחד המאמרים הקשים של הרב קוק לענ"ד והשורה שבחרתי היא המסקנה בסופו. הוא לא פורסם אלא לאחר מותו של הרב. המאמר עוסק בהתלבטות העומדת בפני הרב, התלבטות אמיתית ביחס לנופלים הרחוקים מתורה ומצוות- אל מול ההלכה המדברת על ניתוק גמור, מביא הרב במסקנתו את החיבור, אך לא חושש לפתוח את הסוגיה לעומקה.
הרב קוק ראה לנכון לומר בקול את התלבטותו, התלבטות שמבחינה הלכתית יש לה פסק ברור- מותר להספיד כל אדם שנהרג בשל יהדותו, בן אדם שכזה נחשב לקדוש אע"פ שבחייו היה רחוק מתורה ומצוות.
אך עדין חשוב היה לרב להעביר את השאלה, את ההתדיינות ההלכתית העומדת בראשו של מרא דארץ ישראל כאשר הוא מתבקש להתייחס לציבור הרחוק מתורה ומצוות בצורה מעשית, ציבור שהשיל מעליו לעיתים בצורה מופגנת את הקשר לקב"ה, אך מאידך מוסר את נפשו על תקומת האומה בארץ הקודש.
עם אחד אנחנו, ובשעה שאנו קוברים את מתינו ובוכים על חללינו חשוב לומר את מסקנתו של הרב קוק בקול גדול- חיילנו שמגנים עלינו בחירוף נפש ונמצאים באיום מתמיד הם קדושים, החללים שמתו על הגנת ארצנו מתו על קידוש ה'.
הקונפליקט הקיים בין הקרויים חילונים לדתיים צריך שיתקיים, הסבלנות כלפי אלה שאינם שומרים תורה ומצוות- דתיים, חילונים וחרדים, אין פירושה השלמה עם דרך חייהם. אנו צריכים להיזהר מטשטוש הבדלים מחד, אך מאידך להיזהר מכך שהבדלים אלה יהיו העיקר. ובשדה הקרב אין הבדלים.
למאמר המלא:
יהיו הדברים לעילוי נשמתם של כל הקדושים חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה.
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.