„מלא צער הוא העולם, ועל מה הוא מצטער, מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כ…”
„מלא צער הוא העולם, ועל מה הוא מצטער, מפני שיש בנשמה הפנימית של האדם כל כך גודל ושיגוב, מה שאין העולם הולמו עדיין כעת, מפני שהוא שואב את גדלו, גדולת נשמתו, מעולם רחוק וגבוה מאד, מעבר מלא הדר, ומעתיד עשיר זוהר. לולא זה הגודל לא היה לצער מקום. והמשכיל המבחין את המקור, מהיכן הצער בא, עד כמה חשוב ויקר הוא מקור חיי הצער הללו, מיד מתהפך אצלו הצער עצמו לעדן, והנגע לענג”מתוך שמונה קבצים, א' שכ"ט
לפני 100 שנה לימד אותנו הרב קוק שצריכים להפוך נגע לענג.
העולם שלנו מלא בצער, אך לצער הזה יש סיבה חיובית. לכולנו יש שאיפות. כשאנחנו רוצים להגיע למשהו שנראה כאפשרי בעיננו ולא מצליחים אנחנו מצטערים. המחשבה שאנחנו מסוגלים מגיעה ממקום עמוק מאוד של כל אחד ואחת מאיתנו.
האדם, כאשר נולד לאחר תשעה ירחי לידה, מגיע לעולם שלם עם ידע אינסופי- "מלמדין אותו כל התורה כולה... וכיון שבא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה" (נדה ל, ב) הידע האינסופי הזה הוא לכאורה מיותר. מה מועיל לנו לדעת כ"כ הרבה ומדוע לאחר איסוף הידע המדהים הזה בא מלאך והורס הכל??
התשובה היא שהיכולת שלנו לתקן עולם מקורה בשאיפות שלנו ואפילו בצער שלנו. כאשר אנחנו מבינים את עומק העניין הצער יכול להפוך לשמחה והנגע בהיפוך אותיות הוא ענג.
ענג לא כיון שטוב לנו בחוסר, אלא ענג כי אנחנו מבינים שיכולתנו להתקדם מהמצב הקשה גדלה ובשל היכולת ללמוד מהמצב. ללמוד מהנגע ולהופכו לענג.
שבוע טוב ומבורך
לרפואת העולם.
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.