בית חיינו

כשרוצים לאגד אנשים לקבוצה, מחפשים דגל, יצר, אויב או ידיד משותף ועוד... האחדות הזו עלולה להיות חיצונית בלבד ללא גורם פנימי. בית המקדש היה קומה מעל לזה. ״בית חיינו״ משום שהוא חיבר את כל החיים למרכז אחד. את התפילה והלימוד, הבית והמשפחה, האכילה והלבוש, חיי היחיד וחיי הציבור. לא אירוע משותף, אלא דרך חיים משותפת. לכן לאחר החורבן נשארו לנו ״ד' אמות של הלכה״. כי היא אינה איגוד חיצוני, אלא נכנסת לכל פרטי החיים, קושרת אדם למשפחתו, קהילה לקהילה, דור לדור, ויוצרת ״אגודה פנימית חיה וקדושה״. האבל שלנו הוא על המרכז שאיחד את כל כוחות החיים של האומה ושאיננו. וכך גם מה שיכול לחבר אותנו היום, הוא הנצחיות הזו, ולא רק אגד חיצוני.