פרשת חוקת

פרשת חוקת נפתחת בפרה האדומה, המצווה שהפכה לסמל של דבר שאיננו מסוגלים להבין ומחויבים לקיימו. הרב מסביר את מהותה של החוקה, כחוקים שהקב״ה נותן כי ההיגיון שלהם עתידי, וממילא בעתיד יובנו יותר. אנחנו ״בעלי ההווה״ מודדים כל דבר לפי העולם שאנחנו מכירים עכשיו, ואם איננו רואים תועלת מיידית, אנחנו ממהרים לחשוב שאין בו משמעות. אבל התורה אינה מתבוננת רק על האנושות והעולם כפי שהם היום, אלא גם על הפוטנציאל הטמון, והעתיד. חלק מן החוקים הם זרעים של תודעה מוסרית ורוחנית שהאנושות עדיין אינה בשלה להכיל, אבל שמירתם כבר עכשיו מכשירה אותנו אליה, דור אחר דור.