פרשת ׳אחרי מות-קדושים׳

בפרשת השבוע אנו מצווים ״מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן״ והמצווה הזו היא חלק מהיכולת שלנו לקיים עולם הגון וטוב. ״העולם שייך לצעירים״ אבל לצידם הוא שייך גם למבוגרים ולזקנים ולכלל הבריאה. גם מי שכבר אינו חד, אינו בכושר, אינו במיטבו, הוא חלק מקיום העולם. וכוחו ועוצמתו והעמדתו את העולם בשנות עלומיו עומדים לו גם בזקנתו, גם כאשר איננו יצרני כמו פעם, אבל מה שנצבר בנפשו הוא חלק קריטי לקיום העולם, גם אם איננו נראה כלפי חוץ. ולא רק שהוא נשאר, אלא שהוא גם מזדקק. כמו יין טוב, השנים אינן רק שוחקות אלא גם מזקקות. המושגים מיטהרים, המבט מתעמק, והיכולת לראות את החיים בעין רחבה ומדויקת נעשית חדה דווקא מתוך הזמן שחלף.