צדקנות

הרב קוק מתאר כאן מצב עדין: הרצון לצדק, כשהוא משתלט, הופך למשהו הרסני ומחליש. למה הוא מחליש? כי הוא לא מניח לאדם לנשום. במקום לראות את האור והטוב, הוא עסוק כל הזמן בלחפש פגמים, לתקן, לגעור, להתרעם. ההרגשה הפנימית נהיית טרודה, מתוחה ומאוימת, עד שהצדק עצמו מחליש את שמחת הנפש. וכשאין שמחה, גם האמונה והאהבה נעלמות. וכשאלה נעלמות הצדק נהיה קר, נוקשה ופוגעני. הוא לא מרים את האדם אלא שוחק אותו, לא בונה את החברה אלא מפרק אותה. צדק אמיתי מוכרח לצמוח מתוך אור פנימי, מתוך שמחה ושלום פנימי. רק אז הוא מתקן ולא מחליש, מאיר ולא מחשיך.

*