ירושלים שבלב

אנחנו בימים של אבל, על חורבן של בית המקדש. חורבן שכפי שהזכרנו יש לו קשר ממשי גם לחיינו אנו. הרב כותב שכשהמקדש חרב גם הנפש חסרה. בהיעדר מרכז רוחני, משהו עמוק בקשר שלנו לאומה ולאלוהים נעשה רדום.

לכן הוא מזמין כל אחד מאיתנו להתחיל את הבניין מבפנים: לאחוז בזיכרונות, לדמיין את היופי והקדושה, ולהתפלל מתוך געגוע. כשהלב מתגעגע, כשהאדם בונה לעצמו תמונה של שלמות ושואף אליה, גם הכוחות חוזרים, גם הרצון מתעורר, גם התקווה נעשית ממשית. וכמו שאמרו חכמים: "כל המתאבל על ירושלים - זוכה ורואה בשמחתה". רק מי שמרגיש את החסרון יכול באמת לשמוח כשתבוא השלמות.

*