„גילת עם בשביבי אור ישועה תקומם אשר הרסה בכיה של חינם”

אנו נמצאים כעת בתשעת הימים, המציינים אבל וחורבן ביהדות. המדרש מסביר על שורשה של תקופה זו, שהגיעה בעקבות חטא המרגלים: "אתם בכיתם בכיה של חנם, אני אקבע לכם בכיה לדורות". דווקא תגובת הבכי והפחד ואיבוד התקווה יוצרים מצב של חוסר בעולם. בחטא המרגלים מרגיש העם קטן מול אויביו "ונהיה בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" כאשר אנו משדרים ריפיון ופחד מול אויבנו, הם מנצחים. כך היה גם בחורבן המקדש "בית חרוב החרבתי". אנו הגורמים לחורבנות. ואנו שיכולים לשקמם. "גילת עם בשביבי אור ישועה" - השמחה שלנו מהגאולה. ראיית הטוב שלנו- "תקומם אשר הרסה בכייה של חינם" - תצמיח מחדש ותבנה מחדש את כל חורבנותינו.