„והנה הגיע הזמן, קרוב מאד, העולם יתבסם ואנו נוכל כבר להכין עצמנו, כי ל…”

בפיסקה רחבה מסביר הרב קוק את הסתאבות הפוליטיקה העולמית, עד כדי כך שראוי היה להמנע ממלאכה זו שהכריחה רשעות וברבריות. לדבריו, יגיע זמן, שיהיה ניתן ליצור הנהגה חיובית בכלים חיוביים. בלי 'אבל' ובלי הכרח רע כדי להתפתח. את הדברים על התקופה הרעה כותב הרב קוק בין מלחמות עולם. הרמז בדבריו הוא לתיקון שיגיע כאשר לישראל תהיה מדינה והנהגה. הפיסקה מסתיימת- "עד אשר עת הזמיר תגיע וקול התור ישמע בארצנו".