„הלב הומה והכאב עצום על חללי אחינו הקדושים אשר נפלו בידי מרצחים, אבל ס…”

בדרך הארוכה שעם ישראל הולך בה, אנו יודעים גם רגעי מכאוב וצער. יש שמקור המכאוב במלחמות ובפיגועים. יש שמקורו בתפיסות וברוחות רעות הכובלות את ידי חיילנו בשם 'צדק' גלובלי חלול, המרחם על אכזרים, ומתאכזר על רחמנים. בהסתכלות הפרטית אין מכאוב גדול ממוות. בהסתכלות כללית, כאומה, עלינו לגרום לשינוי פקודות הפתיחה באש. אינני כותב כאן פוליטיקה אלא דברי השקפה. הרב קוק שהיה איש שלום וטוב, ולא פגע אפילו לא בנמלה, החזיק במשנה חד משמעית מול מחבלים מציר הרשע- "כמה שיותר להרבות מהם חללים"! נתפלל כולנו על הוריו ומשפחתו של בראל, ועל עם ישראל כולו.

*

לקבלת הודעה יומית: