„האדם הפרא חשב, שכל מה שהוא יכול ללעוס ולבלוע הוא מזין, עד שלמדו הניסי…”
„האדם הפרא חשב, שכל מה שהוא יכול ללעוס ולבלוע הוא מזין, עד שלמדו הניסיון לחלק בין העשבים והשרשים המזיקים והמועילים, המזינים והבלתי מזינים, המוטעמים והבלתי מוטעמים. וכל מה שהוא נוהג בערכים החומריים נוהג גם ברוחניים, אלא שהשתלמות זו באה באיחור זמן. וחושב לו הפרא הרוחני, שכל הנקרא ונכתב יזון את נשמתו, עד שהוא בא לפלא בין קודש לחול, בין הדברים הנותנים חיי עולם, ובין הדברים המפריעים את המהלך של החיים האמיתיים”מתוך שמונה קבצים, ד', ק"ב
האדם הקדמון חשב שכל מה שאפשרי אפשרי, וממילא לקח מהכל וטעם מהכל וניסה מהכל. הטבע לימד את אותו אדם קדמון (לעיתים בדרך קשה ואכזרית מאוד) שלא הכל מותר, ולא הכל מתאים לכל אדם. וכמו שהדבר נכון מבחינה גשמית כך הוא נכון מבחינה רוחנית.
אחד המשפטים האומללים שאנשים טוענים אותם הוא "איש באמונתו יחיה". המשפט הזה לקוח מהכתוב במשלי "צדיק באמונתו יחיה". כאשר אדם הוא צדיק, ומטרתו היא חיובית הוא יכול לחיות באמונתו. אך אם כל איש יחיה באמונתו אוי ואבוי לכולנו.
תארו לכם שיש ספינה המלאה אנשים ובתוכה איש שמחליט לעשות חור בספינה רק בחלק שלו, הוא חי באמונתו...
גם מבחינה רוחנית אדם צריך למצוא את הדברים הראויים לו והמתאימים לו, להתחבר לתורת אמת ולינוק מתוך מקום של אמת, מקום המתחבר לנפשו.
שיהיה קיץ טוב ונעים לכולם!
לרפואת כוסא בת בובה
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.