„מי שיש לו עינים פקוחות, הוא רואה איך החטא הוא סותם את הלב, איך הוא מח…”
„מי שיש לו עינים פקוחות, הוא רואה איך החטא הוא סותם את הלב, איך הוא מחשיך את הנשמה. הוא יכיר שכיון שהחטא הגדול פוגם הרבה ומחשיך הרבה, גם הקל שבקלי החטאים פוגם הוא, סותם הוא את האור הטהור, את הזוהר העליון של הנפש”מתוך פנקס הדפים ג'. 38
כשהיינו ילדים לימדה אותנו הגננת בגן על חטאים ועונשים. התפיסה הזו שמקועקעת באדם גורמת לרבים מאיתנו להירתע. כאשר אנחנו מחברים לכך את האפוקליפסות הנוצריות זה מקבל מימד הזוי ומפחיד. והאמת, אפילו לא יהודי..
להבנתי, יש תפיסה גדולה יותר. תפיסה של החטא כחיים לא נכונים. כהחטאה. התפיסה הזו טומנת בחובה את השכר והעונש המוכרים אבל הם תוצאה ולא מהות. כאשר אדם חוטא הוא מאבד משהו מהעולם שלו. מהתמימות שבו. מהעושר הרוחני שיכל להשיג או שהיה קיים אצלו. וההחטאה הזו יוצרת אצלו שקעים שלעולם לא יחזרו לטבעם הקודם.
כאשר נבין את העולם ככזה, היכולת שלנו לפעול נכון בעולם תהיה קלה יותר. וגם ההכרה בכוחה העצום והלא טבעי של התשובה לתקן באמת את החטא ואף להרים אותנו למקום גבוה יותר.
***
לרפואת רוזה בת בובה
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.