„מה שהאדם יכול לתקן טוב הוא שיחשוב בזה, ואל יתרשל מתיקונו. ומה שאין בי…”

פעמים רבות אנחנו נופלים כיון שאנחנו מתעסקים יותר מדי בפגמים הגדולים שלנו.

אומר הרב כי הדבר ראוי כל עוד אנו מרגישים שאנו מתקדמים ואנו אכן יכולים לתקן את אותו פגם, במצב כזה נכון שניגע עד אשר נצליח לתקן את הפגמים והמקומות הנמוכים שלנו. אך כאשר מדובר בפגם שאנו לא מצליחים לתקן ושחוזר שוב ושוב עלינו להיזהר מלשקוע בעיסוק בכך כיון שהדבר יכול להוריד אותנו יותר ויותר ("תראו איזה אפס אני, אני לא מצליח לשמור על העיניים ונופל מדי פעם אז שאני אתפלל?!" או "אני כ"כ טיפש ולא מצליח במתמטיקה, אני לא ראוי להיות תלמיד...")

חשוב לומר שהרב לא טוען שהאדם צריך להתייאש מעצמו, עליו לנסות שוב ושוב להתקדם גם במקומות הקשים שלו. הזהירות צריכה להיות מאובססיביות (עיסוק יתר) במקומות אלה.

המשך יום נעים לכולם!