מצער לעונג

יצירה אמיתית משנה משהו מתוכנו, ולכן יוצרים מרגישים את כאב היצירה. היא מנתקת את האדם מן המקום המוכר והנוח שבו הוא רגיל לחיות, ומבקשת להעלות אותו אל השלב הבא. לכן הרב קוק קורא לזה ״יסורי היצירה״. כל דבר חדש שנולד באמת, דורש מן האדם לוותר על משהו ישן בתוכו. על עצלות, על פחד, על הרגלים, על צורך בשליטה. אבל דווקא שם מתחיל עומק העונג. לא אחרי הייסורים, אלא מתוכם. הנשמה מוצאת את מנוחתה כשהיא מצליחה לעבור דרך הצמצום, המאמץ, הבלבול והכאב, ולהוציא מתוכה חיים חדשים. מי שמבקש רק את ההשראה בלי העמל, רק את האור בלי המירוק - אולי מקבל רעיון יפה, אבל לא עולם חדש. כי יצירה היא גם הלידה מחדש של היוצר עצמו.