חיי שעה וחיי עולם

רבי שמעון בר יוחאי יוצא מן המערה עם אמת גדולה ובלתי מתפשרת, אבל אז הוא פוגש אדם פשוט, ערב שבת, רץ עם הדסים בידיים. יהודי בתוך החיים. וברגע הזה מתרחש שינוי עמוק. רשב״י מבין שהקודש איננו רק פסגה מנותקת מהעולם, אלא כוח שפועל בתוך החיים עצמם. שהחול איננו רק הפרעה, אלא מקום שבו הקודש מתגלה, לפעמים דווקא בפעולות הקטנות, הפשוטות, הלא מרשימות. הריצה של אותו זקן היא גילוי של נשמה שמחוברת למשהו נצחי, גם בתוך הזמן החולף. רשב״י לא מוותר על הגובה שממנו הוא רואה את העולם, אבל הוא לומד לראות איך אותו גובה פועל בתוך המציאות, איך גם חיי שעה נושאים בתוכם חיי עולם. וכשזה מתברר, דעתו מתיישבת.