יום הזיכרון
„ואם אני חלש בגופי, האם תסבול מזה גם כן נשמתי. ואם אלף פעמים ידכאני בשרי, הידוכא מזה רוחי. הלא מלא חופש אני, שואף אור ודרור, ואם שאיפתי לחירות כבר הנני משוחרר, ובמלא קומתי הנני בן חורין”מתוך שמונה קבצים, ז קצו
את הדברים ביום הזיכרון הזה אני רוצה להקדיש למשפחות הנופלים, ולפצועי הגוף והנפש. המכות החבורות והצלקות שיש בכם, הם חלק מכם. הקושי העצום ביום הזה ובכל ימות השנה בלתי נתפס. ובתוך כל זה, נשארת גם היכולת לקום. הרב קוק הכיר מקרוב אובדן וכאב אישי עמוק בתוך חייו ובמשפחתו האישית, והייסורים לא עצרו אותו מתורותיו האופטימיות ומתפיסתו הרוחנית הרואה באדם את הכח העיקרי בשינוי ובבניית המציאות שסביבו. אחים ואחיות יקרים, אם חלש גופכם, זכרו את נשמתכם החזקה, את הסובבים אתכם, ואת הכוחות הנטועים בכם. קומו, קבלו מזור, התחברו לחיים. דווקא ביום הקשה והנורא הזה, שעבורכם הוא יום נוסף של קושי מימות השנה, זכרו את הדברים האלה, את החופש המצוי ברוחכם.
*
לעילוי נשמת כל הנופלים במערכות ישראל ובפיגועי האיבה. ולרפואת פצועי הגוף והנפש.
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.