עמימות

אתמול דיברנו על חיים בערפל ובעמימות. הן במישור הפרטי והן במישור הכללי, אבל בפסקה הזו הרב קוק מדבר שהנקודה איננה חוסר ידיעה בשל חוסר הבנה, אלא בשל העובדה שהידיעה אינה נמצאת בכלל בעולם ה"רגיל". מה שאנחנו פוגשים ביומיום הוא הופעה חיצונית בלבד, שכבה גלויה של המציאות. הרב קוק מתאר אותה כצל קלוש, משום שהיא תוצאה של מקור עמוק יותר. שורש המציאות הוא מקור החיים עצמו, ההופעה האלוקית שממנה נובעים כל הכוחות והכיוונים. ומכאן גם הפתרון. לא עוד ועוד מידע, אלא שינוי כיוון. לעצור, להעמיק, ולחפש את המשמעות והכיוון שבתוך המציאות. וכשזה קורה, גם חוסר הוודאות משתנה. הוא לא נעלם, אבל הוא כבר לא מנהל את האדם, אלא פותח לו דרך לבירור עמוק יותר.