פרשת כי תשא

רבים יאמרו ובצדק שכעס נובע מגאווה, בורות או עלבון. הרב קוק מציע אופציה נוספת: לפעמים הכעס נובע דווקא מעוצמה פנימית שאינה מצליחה לבוא לידי ביטוי. בתוך האדם מצטברים כוחות, מחשבות, כישרונות וכוח יצירה המבקשים להתגלות בעולם. כאשר הם נבלמים ונשארים כלואים בתוכו, הם לוחצים על הנפש ומולידים קצפון פנימי. ומה שנכון באדם נכון גם בעולם. כוחות יצירה גדולים שאינם מוצאים דרך לבניין מתפרצים לבסוף כמלחמות, אלימות ורוגז.

פרשת ״כי תשא״ מתארת רגע כזה בדיוק. משה רבנו יורד מהר סיני עם לוחות הברית, היצירה הרוחנית הגדולה ביותר שניתנה לאדם. אבל אז הוא פוגש עם שמחליף אור עצום בעגל זהב. וכאשר האור הגדול פוגש מציאות שאינה מסוגלת להכיל אותו, הלוחות נשברים. לפעמים כעס גדול אינו נובע ממידות רעות, אלא מכך שיש בעולם פחות מדי כלים להכיל אור גדול...