רוח גדולה

מרד, חוצפה ושבירת מסגרות אינם תמיד סימן לריקבון, אלא לעיתים תוצאה של רוח גדולה שאינה מוכנה להסתפק בקטנות. דור שפל שוקע, דור גדול תובע, וגם כשהוא טועה, הוא עושה זאת מתוך עוצמה ולא מתוך אדישות. הרוח הזו אינה ניתנת לתיקון באמצעות שבירה, הפחדה או כפייה. היא מבקשת משמעות, בהירות ויעד רחב מן המוכר. כאן נכנס תפקידה של ההנהגה - לא לכבות את האש, אלא לכוון אותה. לא למחוץ את הכוחות, אלא להעמיד לפניהם אופק, עומק ותכלית. ההנהגה נדרשת לראות את מה שפועל מתחת לפני השטח, לזהות את גודל הרוח גם כשהוא עטוף בבלבול, ולהוביל אותו מן ההתנגשות אל הבניין, מן הפירוק אל התחייה.

*