אכזריות וחמלה

אנסה להעביר כאן מהלך עמוק ומורכב בכמה מילים, למעוניינים ארחיב בקבוצת הדיונים. שאול המלך נצטווה להכריע את עמלק, אבל הוא חמל על מלך עמלק, ועל כך נענש ומלכותו ניטלה ממנו. הרב טוען שחמלתו של שאול לא נבעה מחולשה אלא מגדלות נשמה. בנשמתו האירה מידת רחמים. אלא שמידה זו, אומר הרב, אינה יכולה להחזיק הנהגה מדינית בעולם חשוך. להיות "יפה נפש" במציאות אלימה אינו מקדם עולם, ו"כל שנעשה רחמן על האכזרים, לסוף נעשה אכזר על רחמנים". אך לצד זה אסור לוותר על המצפן. החמלה איננה טעות אלא יעד. גם כשהיא אינה יכולה להנהיג את ההווה, היא מוכרחה להישמר כיעד לעולם שאליו אנו מצווים להתעלות.

*

הרחבה בנושא בדיונים (קבוצה לא שקטה):