14 בינואר 2026 · משפט מתורת הרב קוק

השֵם שלי

„ויש אשר הקשבתו היא כל כך מפולשה, עד שאובד הוא את הריכוז העצמי, יודע הוא שמות רבים, רק את שמו שכח”מתוך אורות הקודש ג, צו

מה תפקידנו בעולם? לעשות את היעוד בשבילו נוצרנו, להשמיע את הקול היחודי שניטע בנו. לפעמים, ובפרט בעולם עשיר ומלא, אנחנו קולטים את כל הקולות סביבנו, ורוצים להשמיע עוד ועוד - ומרוב קולות וצבעים אנחנו מאבדים את הצבע העצמי שלנו. אנחנו כל כך רוצים להקשיב ומאבדים בדרך את הקשב לעצמנו. ומה התיקון? בהמשך הפיסקה מסביר הרב שלפעמים צריך לכבות לחלוטין את הרעש. להיות בשקט גמור, ולהקשיב מחדש - זה תהליך קשה מאוד, ובעומק שלו הוא מזכיר לנו לא לברוח ממטרת חיינו.

*

הרחבה בנושא אשלח לקבוצת הדיונים (קבוצה לא שקטה).

למקור בפייסבוק ←

מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.