9 בנובמבר 2025 · משפט מתורת הרב קוק

להעז, לנצח

„מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד עבודתו הזריזה”מתוך אורות הקודש, ב', שי"ד

למקור בפייסבוק ←

משפטים נוספים באותו נושא

נשמת היוצר„מי שנשמתו היא נשמה שירית, צריך הוא לדעת את תכונתו, את מאוויו ותשוקותיו המיוחדות, את הלך נ…”לחזור אל השורש„ולפעמים כשהנשמה עייפה מריבוי הענפים, הרי היא מוכרחת להיאחז בשורש במקורו, וכוחה מתחדש”מגמה חיובית„מגמתנו היא תמיד מכוונת לא רק להגאל מתוך מצרים, לא אך להתרפאות ממכות ולהנצל ממדוים, לא רק…”המסלול המיוחד„כל אדם יש לו המסלול שלו שעל ידו הוא בא לאשרו, לתכלית הוייתו, שבו הוא מתדבק ליוצרו, ולא יו…”

מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.