פרשת בלק

בפרשת השבוע בלק, אנחנו עדים למקרה יוצא דופן בתורה, אתון שפותחת את פיה. המפרשים מסבירים שהאתון היא סמל לחומריות, והעובדה שבלעם לא ראה אותה היא חלק מתפיסת הרוח בעולם הלא יהודי, שהרוח מנוגדת לחומר. בתפיסת היהדות לעומת זאת הרוח לא נועדה לבטל את הגוף, אלא לרומם אותו. בלעם שמכה שוב ושוב את אתונו כי אינה נשמעת לו, זה כמו אדם שחי בניגוד לטבעו. לא מנסה לרומם אותו אלא לדכא אותו - וכך גם התפיסה למשל בנצרות שלאדם קדוש אסור להיות נשוי, ועוד ועוד... הרב קוק מזהיר: רק כשהרוח יודעת לחבק גם את הגוף, לרומם אותו ולהקשיב לו, רק אז היא הופכת באמת לאור. זו הרוח שאינה נפרדת מהחיים, אלא מקדשת אותם.

*