יום השואה, פרשת שמיני
„כמה מגוחך הדבר, אם עם כל עוד טומאתו בו, יפשוט טלפיו ויפנה לו לדרך צדקה ”מתוך חזון הצמחונות והשלום
אנחנו עומדים ערב פרשת שמיני, וביום השואה. פרשה של קורבנות, של אש, של דם, של קדושה שנולדת מתוך התמודדות עם חומריות החיים. ויום שבו נחשפים עומק השנאה, הרוע, והאכזריות האנושית.
הרב קוק כתב על חזון צמחוני לעתיד, על עולם מוסרי שבו לא יהרגו בעלי חיים כלל. אבל הוא ידע שהמציאות עדיין רחוקה. הוא ראה את אכילת הבשר כירידה מוסרית שנכפתה על האנושות לאחר המבול, והבין שהרצח לא יימנע אם לא יוסדר, ולכן הותר הבשר. מתוך אותה הבנה, הוא ראה בקורבן מן החי לא תאווה ולא פולחן מיסטי, אלא תיקון מוסרי. ניסיון לרומם את מעשה ההריגה שכבר קיים לצורך אכילה, ולהפוך אותו למפגש של אחריות, של מודעות, של התקדשות. הקורבן בא לעדן את מה שהפך לשגרה גסה, ולהכניס אותו אל תוך מסגרת של משמעות ושל גבולות.
כמה מגוחך הוא מוסר שמתחסד כלפי בעלי חיים, כאשר האדם עוד לא סיים את חשבונות הדם שלו עם האדם. כאשר אומות משכילות ונאורות תומכות ברצח יהודים, ומזייפות מוסר מעוות לדמעותיהם של רוצחים, ומדברות על חמלה לחיות כאילו פתרו כבר את בעיות האנושות. ביום כזה, בפרשה כזו, אנחנו מזכירים לעצמנו: הצדק קודם לרחמים. התשובה קודמת לרגש.
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.