„אם אפסה התלהבות הקודש ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואם גם הרגשה אנו…”
„אם אפסה התלהבות הקודש ורצון הגאולה הנעלה הנובע ממנה, ואם גם הרגשה אנושית לאומית וטבעית ורצון של חיי לאום בכבוד גם הם אפסו, אם אי אפשר לתקוע בשופר כשר לגאולה באים אויבי ישראל ותוקעים באזנינו לגאולה. הם מכריחים אותנו לשמוע קול שופר, הם מתריעים ומרעישים באזנינו ואינם נותנים לנו מנוח בגולה. שופר של חיה טמאה נהפך לשופרו של משיח. עמלק, פיטלורה, היטלר, וכו' מעוררים לגאולה. ומי שלא שמע קול השופר הראשון, ואף לקול השופר השני הרגיל לא רצה לשמוע כי אזניו נאטמו הוא ישמע לקול השופר הטמא, הפסול, בעל כרחו ישמע. ואף הוא יוצא ידי חובה, גם לאומיות זו של השוט, של”מתוך ברכות פ"ו, מ"ד
תהליכים קורים בעולם, בידנו פעמים רבות לבחור האם לקבל את התהליך בצורה ישרה או בצורה עקלקלה. לעיתים אנו הבוחרים, לעיתים אלה בחירות לאומיות רחבות, ולעיתים אין מי שיכול לחזות ולבחור כיצד יהיה התהליך הנקרה בדרכו.
עם ישראל התבסס בגולה שעה ששופר של ארץ ישראל החל להישמע. בהרבה מאוד מקומות מיאנו לשמוע את קולו של השופר הזה- חלילה לנו מלשפוט אותם.
בדרשה שנשא הרב הוא אומר שהתהליך שאמור לקרות יקרה. אינני יודע אם הרב חזה את השואה האיומה, האם היה אדם שיכול היה לחזות כזו רשעות. אך השוט הזה של השואה, בסופו של דבר, היה חלק משופרה של ארץ ישראל. חלק ממה שאילץ את העולם לאשר את היותה של ארץ ישראל בית לעם היהודי.
ערב יום השואה תשע"ז נתפלל שנצליח לעבור את התהליכים הבאים לקראתנו בצורה ישרה וחיובית ושהקב"ה לא יעמידנו בניסיונות.
הדברים שאמר הרב נכתבו כאמור ב1933. אין בדברים אלה כל ביקורת על הדור ההוא או ניסיון להסביר את השואה האיומה. יש בהם כדי ללמד את כולנו על הצורך להקשיב כל הזמן להיסטוריה ולהווה על-מנת שעתידנו יהיה טוב יותר.
לע"נ ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה האיומה, ולרפואת הניצולים.
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.