„צריך לזקק את מדת הקנאה, כשהיא באה אל גבול הקודש, שתהיה קנאת ד' נקיה.…”

האם נכון לנהוג בקנאות? לכאורה בפרשתנו אנו רואים שפנחס מקבל שכר על קנאותו.

אלא שיש ללמוד עניין זה יותר לעומק.

הרמח"ל בספרו "מסילת ישרים" (פרק י"ט) משייך את מדת הקנאות כסעיף של אהבת ה'. מחבר "מסילת ישרים" עיכב ביאור מדה זו עד לפרק י"ט ("חלקי החסידות"), ולא כתב על כך בפרקים הקודמים כדי ללמד שמידה זו היא מידה קשה ביותר.

במקרה של פנחס הקשו השבטים ומובא ברש"י (תחילת פרשת פנחס) שהיו השבטים מבזים את פנחס, ואומרים ראו בן-פוטי זה, שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה-זרה והרג נשיא שבט בישראל.

ומובא שהשבטים פקפקו ברצונו הטהור של פנחס ומיחוסו המשפחתי למדו שאולי לא עשה זאת מתוך טהרה. במקרה זה הקב"ה נותן לפנחס את בריתו שלום, להראות שמעשהו היה טהור ומתוך מניעים טהורים. אך מכלל הן אנו יכולים ללמוד לאו, שכאשר אדם לא בא ממניעים טהורים של אהבת ה' אסור לו להיות קנאי.

כללו של דבר עלינו לרדוף שלום ולבקשו, קנאות יכולה לבא מתוכנו רק כאשר היא טהורה ואמיתית, כאשר היא שלילית או מונעת ממניעים של שנאה היא מסוכנת מאוד.

המשך יום נעים

לרפואת הודיה בת אילנית