„מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו...אבל טבע הארץ.…”
„מתחילת הבריאה ראוי היה טעם העץ להיות גם הוא כטעם פריו...אבל טבע הארץ... גרם שרק טעמו של הפרי, של המגמה האחרונה, האידיאל הראשי, מורגש הוא בנעמו והדרו...וכל פגם סופו לתקון. ע”
אנחנו חיים בעולם שיש בו דרך. כדי לאכול פירות אנחנו צריכים לגדל עץ, לנכש עשבים ולחכות זמן רב לפירות. הגזע הוא הדרך להגיע לפירות, אין לו מטרה בפני עצמו.
הפראפרזה של הרב היא על הציווי "עץ פרי עושה פרי"- הקב"ה ציווה את האדמה להצמיח עץ פרי עשה פרי, והמדרשים והפרשנים מסבירים שמדובר בעץ שניתן לאכול גם את הגזע וגם את הפירות של העץ. האדמה לא עשתה כן. התהליך, העץ עצמו, איננו בעל עניין משל עצמו אלא רק אמצעי לטובת פירות עתידיים.
חשבו על זה שאתם צריכים לנסוע מירושלים לת"א, הדרך לת"א היא ארוכה ומיותרת והיינו שמחים לוותר על הדרך וישר להגיע, ברגע אחד לת"א. כל זה כיון שאין עניין לדרך יש רק מטרה.
אנחנו חיים בעולם שיש בו דרך, בשביל לעבור ממקום למקום אנחנו צריכים ללכת ברגל או לנסוע ואיננו מגיעים ישר. כדי לאכול פירות אנחנו צריכים לגדל עץ, לנכש עשבים ולחכות זמן רב לפירות. בכל הקשור לפירות הגזע הוא הדרך בלבד ואין לו מטרה בפני עצמו.
לעתיד לבא נחיה בעולם שגם האמצעים להשגת המטרה יהיו מטרה, הדרך תהיה חלק מהמטרה ולא רק אמצעי לעבור ממקום למקום. כך יהיה טעם העץ כטעם הפרי- יהיה עניין בגזע כפי שיש עניין בפירות העץ, יהיה עניין בדרך לת"א כפי שיש עניין לאותו אדם להגיע לת"א.. ואולי, אולי אנחנו כבר שם...
***
לקבלת הודעה יומית בקבוצה שקטה בוואטסאפ:
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.