„וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר”
„וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר”
בין הסיפורים המרתקים בפרשת השבוע על לידתם של יעקב ועשו, המאבקים ביניהם שהחלו מבטן אימם, גניבת הברכות וסיפורו של אבימלך ישנו סיפור שולי לכאורה על בארות. באר ועוד באר שחפרו יצחק ועבדיו שוב ושוב ושוב. הסיפור השולי הזה הוא הסיפור המפורט ביותר המובא על יצחק אבינו ומרתק לנסות ולהבין מדוע דווקא בכך מתמקד הכתוב.
באחד המאמרים המרתקים של הרב קוק "להוסיף אומץ" (ממליץ ממש לחפש ולקרוא את המאמר במלואו- הוא פשוט ומובן) מובא משל המתאר חפירת באר. החפירה נעשית באדמה היבשה מתוך אמונה שמים חיים יפרצו ביום מן הימים וירוו אדם ואדמה. התהליך מתואר ביד אמן יחד עם הייאוש של העובדים והקושי העצום של העבודה הבלתי נגמרת. נפילת הרוח העיקרית היא דווקא כאשר הפועלים מגיעים למים, אך רואים אותם מלאי רפש וטיט. אז פורשים מעבודתם רבים מהחופרים מלאי יאוש וזעם. מולם, עומדים החופרים המאמינים. הם קוראים לפורשים להמשיך עוד מעט, כדי שמים חיים יפרצו ויפכו.
הרב משווה את המעמד הזה לחיים עצמם, וגם למציאות בימים של משבר בתנועה הציונית בו התרכז המאמר. ציפיית העוסקים במלאכה הייתה למים חיים ומפכים, וכשראו בתחילת הדרך גם כשלונות נפל הלב וגבר היאוש.
***
גדלות האדם היא בהתמדה ובהבנה שקשיים הם חלק מחיינו. מי שמתמיד ומנסה שוב ושוב יגיע בסופו של דבר ליעד ויצליח וכל עשייה מקרבת אותנו לגאולה. בארותיו של יצחק היוו סממני שטח שאיפשרו לנו, בניו ובנותיו, לחזור לכאן לאחר אלפי שנים ולהקים מדינה ובית יהודי לעם ישראל. גם כאשר נראה שההצלחה רחוקה, מי שלא מתייאש, וממשיך לפעול- בונה לעצמו ולבאים אחריו עתיד וחיים. זכרו זאת כאשר אתם נתקלים בקושי. הן אם הוא באר עמוקה, והן אם הוא חפירה יומיומית.
***
לע"נ מלכה בת קלרה
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.