„יודעת היא כנסת ישראל בידיעה פנימית ברורה, ומקובלת היא בקבלה של מסורת…”

מטבע הדברים ככל שעובר זמן מתעמם הזיכרון. הדבר קורה במישור פרטי ובמישור לאומי.

זכה עם ישראל וכאשר הוא שוכח באות אומות העולם ומזכירות לו את סגולתו ואת כישורו לקב"ה לתורת ה' ולארץ אשר עיני אלוקינו בה.

כאשר ירושלים חסרה- משהו בהוויה חסר, כאשר אין בית מקדש ניטל כבוד מאומת ה'.

שבועתו של הקב"ה שלא ישכח עומדת מולנו, וגם אנו צריכים לזכור יום יום את העוצמה שחסרה לנו בחיסרון מקדש. חיסרון שמקרין על כל חיינו הן במישור הפרטי והן במישור הלאומי.

היום, צועדים ערבים ברחבי העולם למען ירושלים. משל לאדם שנשא אישה, וילדה לו בנים ובנות ועברו שנים רבות ביניהם. בשל פגעי הזמן ובשל תחזוק לקוי של הקשר כבר לא ראה הבעל את יחודה של אשתו. משראו זאת גברים בסביבתו החלו לנסות ולשכנעו שיגרש אותה ושהם יקחו אותה והיו מרננים אחר יופיה וטוב ליבה. כאשר ראה זאת הבעל הבין את האוצר הגדול שיש בביתו ותיקן את דרכיו. ולמרות שלא הבין זאת בצורה הראויה אלא רק בשל גברים אחרים, זכה לחדש את הקשר עם אשתו ולבנותו מחדש.

יהי רצון שגם אנו נבין את הזכות שנפלה בחלקנו ונזכה בע"ה לבנין המקדש במהרה בימנו.

שבת שלום!