„מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דבר…”
„מדת הצניעות גורמת טובות רבות בעולם, ומתוך כך היא זוכה לדחות מפניה דברים שהיו טובים מצד עצמם, אבל כיון שמפני יצר האדם וכחו החלש יגרמו לפרוץ במדת הצניעות, שהיא קיומו של העולם הרוחני והחמרי. מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדבורים הנוחים, היה ראוי להיות שוה בין המינים, אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך ארץ ממקומה עד שלא לשאול בשלום אשה. הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים כי אם מפני התכלית הכללי היפה”מתוך מוסר אביך
מדי קיץ בשנים האחרונות דואגים בעלי עניין להתסיס ויכוחים על גבולות וצניעות.
מול אינספור פלפולים בנושא ראוי לעיתים לומר דברים פשוטים: יש בתורתנו דברים שנאסרו והם מנוגדים לדרך ארץ. מנוגדים להלך הרוח לעיתים בעולם ולהתנהלות נורמלית של בני אדם. פעמים בהם נראה לנו שהתורה איננה נורמלית- לא הולכת בדרך הנורמלית של העולם.
דרך ארץ היא למשל לתת אהבה לכל בני האדם, ללא קשר למינם. אבל התורה החליטה לאסור ולקיים הרחקות בין איש לאשה לטובת תכלית העולם- כלומר בשביל לקדם דברים אחרים שבתמהיל הכללי חשובים יותר, על אף שהם דוחים מפניהם דברים חשובים ביותר.
הרב קוק בדברים כאן לא מתווכח על נורמליות. הרב לא טוען שהתורה מביאה אמת שהטיפשים אינם רואים. הוא אומר את ההפך הגמור.
התורה בדברים אלה הפוכה לדרך העולם. ה"יצר" הוא הנורמלי. הוא הרוצה לפרוץ ולהשיג והתורה מגבילה אותו. מגבילה אותנו.
התורה נותנת כיון לחיים, היא מדריכה אותנו בדרך הישר ונותנת כלים לחיים בעולם המורכב בו אנו נמצאים. אין מטרתה של תורה לדרוך על הפרט אלא לעצב את חיי הכלל, גם אם לצערנו בדרך יש פרטים הניזוקים מכך.
***
המשך ערב טוב
לרפואת רוזה בת בובה
מתוך הארכיון הקהילתי של משפטי הרב קוק — מיזם ללימוד תורת הראי״ה, מאז 2011.