הקודש נותן תקווה

האור האלוקי מגלה את המשמעות שכבר מונחת בתוך המציאות. כל שיח, כל תנועה, כל רעיון, כל חפץ וכל מפעל אינם עומדים לבדם, מנותקים וחולפים, אלא שייכים למציאות אחת גדולה, שיש לה שורש אלוקי, סדר פנימי ותכלית עמוקה. ככל שהאדם קרוב יותר אל הקודש, כך הוא רואה את העולם כהופעה אחת של חיים. הדברים הקטנים אינם נמחקים, אלא מתגדלים, ומתגלה כיצד גם הם חלק מן הנצח, מן ההוד, מן הצביון האלוקי שמעטר את המציאות ביסודה וממילא גם דברים קשים שאנו עוברים במציאות אינם ״סוף העולם״ אלא חלק מהותי מהמציאות שאנו חיים בה, בהסתכלות העליונה.